רש"ש על כתובות כ״ח א

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על כתובות כ״ז ע״ב רש"ש על כתובות כ״ח ע״ב »

1 תוספות על ברכות פתח ↗

והתניא היה ישן במטה ובני ביתו וכו' - פי' רש"י אשתו בכלל ביתו ולא נהירא חדא דלא אשכחן אשתו דמקריא בני ביתו ועוד לפירושו הול"ל והא קתני כאן כיון דאברייתא דלעיל קאי אבל מדקאמר והתניא משמע דברייתא אחרת היא ואומר ה"ר יוסף דגרסינן היה ישן במטה ואשתו ישנה בצדו לא יחזיר פניו ויקרא אא"כ היתה טלית מפסקת בינו לבינה:

2 כתובות פתח ↗

וּצְרִיכָא. דְּאִי אַשְׁמְעִינַן אָבִיו — מִשּׁוּם דִּשְׁכִיחַ גַּבֵּיהּ, אֲבָל רַבּוֹ — לָא. וְאִי אַשְׁמְעִינַן רַבּוֹ, מִשּׁוּם דְּאִית לֵיהּ אֵימְתֵיהּ דְּרַבֵּיהּ, אֲבָל אָבִיו — לָא.

3 תוספות פתח ↗

אלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן - משמע דבקוטנן לא מהימן אפילו בדרבנן דהא מוקי לה בגמרא בתרומה דרבנן וקשה לריב"א דאמר בפ"ק דפסחים דף ד: ושם דנאמנים על בדיקת חמץ אפי' נשים ועבדים וקטנים ופריך מידי מששא אית בהו ומשני הואיל ובדיקת חמץ דרבנן הימנוהו רבנן בדרבנן וי"ל דהתם היינו טעמא משום דבדיקת חמץ הוא בידו לכן נאמן אפילו קטן בדרבנן אבל קשה דהיכא דבידו אפי' בדאורייתא אשה מהימנא דבפרק המדיר לקמן כתובות דף עב. ושם תנן וקוצה לה חלה ובניקור מעשים בכל יום שאנו סומכין עליהן וי"ל דבירושלמי מפרש דבדיקת חמץ הוא טורח ונשים עצלניות הן ולהכי אי לאו דבדיקת חמץ דרבנן לא הוו מהימני:

1 גמרא ואלא בחצר שלה והתניא אם כו'. מכאן סתירה למש"כ התוס' בברכות כד דהיכי דמביא מההיא ברייתא דעסיק בה לא אמר והתניא אלא והקתני ע"ש:

2 גמ' שם משום דאית ליה אימתיה דרביה. נראה דר"ל לכן אי לא הוה קים ליה בבירור שזהו כת"י היה ירא לומר על הספק פן יוכיחנו על פניו שקר העדת בי:

3 תד"ה אלו. דבפ' המדיר תנן ולא קוצה לה חלה. כצ"ל:

« רש"ש על כתובות כ״ז ע״ב רש"ש על כתובות כ״ח ע״ב »